חיות אופנה

הלכתי לבקר (ולבקר) סטודנטים לאופנה ב'שנקר'  בתרגיל הראשון שהם מבצעים בשנה א'.

במסגרת הקורס שמנחה אורית פרייליך הם מנסים לפרק ולבנות את תעודת הזהות האופנתית שלהם בתרגיל ייחודי.

אני אוהב לראות את האופן שבו תופסים סטודנטים בתחילת דרכם את המושג "עיצוב אופנה"  רגע לפני "אובדן התמימות". זאת אומרת – בטרם קלקלו את עיניהם בציניות הנרכשת עם הזמן והניסיון. (והיא מגיעה, תמיד, אין אפס).

התרגיל עצמו מורכב משני חלקים – רישום הדדי של "סילואט" על נייר בגודל טבעי, ואחריו יצירת קולאז' עצמי של הסטודנטים כשהם מזהים את עצמם כחיה לפי בחירתם. את הקולאז' הזה הם משלבים בתוך הסילואט המצויר.

מדובר בעצם בחתימה ותחימה כפולה – הקו שמגדיר את ה"קצה" שלהם, הפיזי, ו"בפנים" שמגדיר את התוכן הרגשי.

דימוי החיה משמש, במקרה הזה, יותר הצהרה אופנתית מאשר כלי פסיכולוגי. מעין חוזה-עם-עצמי שמספר "איזה מעצב אופנה אני רוצה ויכול להיות".

יש עדיין משהו בוסרי בתצוגת התכלית הזו, וטוב שכך, ה"בטרם פרי" הזה הוא אחד השלבים היותר מעניינים בהצמחת "מעצב".

 כולם -כולם (גם אלה ש"נחתכו"החוצה מחוסר מקום) – מוכשרים, מעניינים, מאתגרים, ובעלי השקפה אופנתית מובהקת (ורזים, ברור שגם רזים, זה הקו של הטוש שמן…) ומשמחים מאוד.

ולפני שתגידו שכדאי ללבוש את שמלת הפרופורציות ולהודות שלא מדובר במיפוי הגנום האנושי אלא ב "כו-לה בגדים", אז ככה –

האם זהו עיסוק מציל חיים? כנראה שלא, הופך אותם לקצת יותר יפים וראויים לחיותם – בוודאי.

IMG-20171106-WA0000IMG-20171106-WA0001IMG-20171106-WA0002IMG-20171106-WA0003IMG-20171106-WA0007IMG-20171106-WA0008IMG-20171106-WA0014IMG-20171108-WA0000


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s