לחברה מטורללת דרושים מעצבים שפויים

erez261111

איור- ארז עמירן

בחורה אחת, במידה 32, שהזיעה עלי מההליכון שלה במכון הכושר אותו אני פוקד לעיתים, הסבירה לי את כל העניין.

וכל העניין, היא טענה, זה להיות “דוקים” (כמו המקלות הדקים האלה ששיחקנו בהם כשהיינו קטנים- להרים אחד בלי להפיל את כל החבילה). היא רוצה להיות “דוק”, היא רוצה שהחבר שלה יהיה “דוק”, ומבחינתה, עולם אידאלי הוא ערימה של דוקים שפוכה על הרצפה.

אם את לא “דוק”, את יוצאת מהמשחק. המשחק שייך רק למי שסוגדת לרזון מוחלט, משביעה רעבונה בקוביות קרח, ומעלה דופק על אופניים שלא נוסעים לשום מקום. פספסת, כשלת, זללת – לכי לעמוד בפינה ולהתבייש נורא.

זאת אומרת – להיות “סתם רזה” זה כבר לא מספיק. חייבים להיות “דוקים”– כחושים, גרומים, מצמצמים את הנפח שאנחנו תופסים בעולם למינימום האפשרי.

%d7%a8%d7%96%d7%94-2

ה'דוקים האנושיים' – הגרסה האופנתית

כי אם את לא ממש-רזה, את שמנה. זהו. אין באמצע. ואם את שמנה, את מיותרת.

החברה שלנו מדברת בשני קולות. הקול הרשמי מדבר על מודלים אלטרנטיביים של יופי ונשיות ועל קבלת השונה. הקול השני בעצם לא אומר דבר, הוא רק נועץ מבט מבטל. זהו הקול שמדיר מקיומה החברתי את כל מי שלא השכילה להידחס למידה אפס. הקול שהופך אותה לשקופה למרות הנפח הפיזי שהיא תופסת.

הגישה הכמעט-גורפת של עולם האופנה היא מה שאני מכנה  “סנוביות על בסיס אחוזי שומן”. והו-הו, איך שאנחנו יודעים להיות סנובים.

רוחות של שינוי? מודלים של יופי מגוונים? אתם אופטימיים? אז תרגיעו (קצת) – גם “הדור הבא” של תעשיית האופנה לא שוקד על מציאת פתרונות לצרכיו של פלח האוכלוסייה הגדול הזה. רודנות הרזון עובדת שעות נוספות אצל המעצבים-לעתיד שגודשים את מוסדות הלימוד. מבחינתם, לעצב עבור נשים במידה-מעל-ל-40 שקול להתאבדות יצירתית, לגמרי-לא-”קול”.

ובחנויות? ובכן, תודה ששאלתן – מי שאינה דקיקה נאלצת להתלבט בין כיסוי גופה בסדינים (תחת הפסבדונים האקזוטי “גלבייה”, למשל), לבין הידחסות לתוך שפורפרות לייקרה, לרוב עמוסות רקמות פרחוניות.

כך או כך, מדובר היה כמעט אך-ורק בבגדים שטרם החליטו אם הם אמורים להסתיר או להבליט. כדרכם של ה”בלתי מחליטים” הם מפסידים מכל הכיוונים. איכשהו זה נגמר כמו שמיכת פוך זוגית שנדחסה לתוך ציפית של כרית, או במקרים קשים יותר, כמו המיטה עצמה.

אז הנה – קול קורא (ומפציר )– דרושים מעצבים שמבינים שאופנה קטנה שונה מאופנה גדולה. שאי אפשר להכניס 100 ק”ג לתוך ג’ינס צמוד וחולצת לייקרה, וגם אין סיבה לפזר את אותם 100 ק”ג בתוך אוהל סיירים.

בסופו של דבר הפתרון די פשוט. קוראים לו “אופנה שפויה”. אופנה שלא מטשטשת את הקימורים הטבעיים בסדין וגם לא אורזת אותם כקלופס על שולחן השבת של סבתא שלי. אופנה ש”עושה כבוד” לגוף. כי מגיע לו.

עדכונים –

ויש כבר היענות ל"קול הקורא" למעצבים השפויים –

הנה הסנונית הראשונה – נעים קאסים  naim qasim (בסטודיו שלו. עם בחורה "לא דוק")

%d7%a0%d7%a2%d7%99%d7%9d-%d7%a7%d7%a1%d7%99%d7%9d

הלאה – הדס אביקזר למותג motif

%d7%94%d7%93%d7%a1-2

https://www.facebook.com/Motif-1030403906989583/

 

איילת לבן

%d7%90%d7%99%d7%99%d7%9c%d7%aa

דוגמנית – שני קליין. צלם – עדו לביא

http://www.tapumeyou.com/

 

לירון הורוביץ  ONCHIQ FASHION

http://www.onchiq.com/

 

אדם ברודי – (שהיה תלמיד שלי בשנה הראשונה שלימדתי בשנקר, לפני 500 שנה בערך …)

 

 

דניאל אנגלהרד   tula tula

https://www.facebook.com/Tula-Tula-817522984974702/

 


2 מחשבות על “לחברה מטורללת דרושים מעצבים שפויים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s