אין דבר שמזדקן רע יותר מאגו של אשה יפה

לא שלי המשפט הזה בכותרת. אמרה אותו פאולינה פוריצקובה. דוגמנית-על בדימוס ואשה שיודעת דבר או שניים על יופי, על אגו, ועל הזדקנות.

model-4

זה הכי-פשוט : אנשים נוטים להסתמך על נקודות החוזק שלהם, זה יעיל.  כשאת יפה, זה גם יעיל וגם קל. נכון, ביופי בלבד אין די, אבל בתור מפתח, הוא עושה עבודה לא רעה גם על מנעולים עקשניים. בסופו של דבר, לפני שאת פותחת את הפה, את פותחת את הדלת. ואם הפעולה הזו גורמת לכמה לסתות להישמט אל הרצפה, האימפקט הנדרש כבר נוצר.

 

לאחרונה יצא לי לצפות ב"מפגש פיסגה" שאיחד את האקס-סופר-מודלס של שנות ה 80-90.  מדובר בקבוצה של נשים שנושקות לגיל חמישים משני צדדיו. וכולן נראות טוב, ממש טוב.

בברלי גונס'ון, הדוגמנית השחורה הראשונה שהופיעה על שער ה'ווג', אמרה שם כך – כדוגמנית, את נוטה להקפיא כל התעסקות אחרת לטובת שימור היופי ממנו את ניזונה. באיזה שהוא שלב, לך עצמך קשה להפריד בין מי שאת לבין מה שאת עושה. וכן, היא מודה, את משתמשת ביופי שלך כדי לעקוף מהמורות. בדיוק כמו האפקט שיש לכסף בכיס האחורי, גם היופי הופך את ההתנהלות בעולם לחלקה יותר.

רוב הדוגמניות המרואיינות דברו על הקושי שבאיבוד הנכס עליו נטו לסמוך. זה לא רק הכסף שמפסיק לזרום, זו בעיקר תחושת השקיפות. מישהי מהן תיארה את התהליך כ"האפלה". כל יום השמש שוקעת קצת יותר, הנוף מתענן.

לא כולן שותפות לתחושת ההתמעטות הזו. אל מקפירסון, מי שכונתה בזמנו "הגוף", אומרת שהיום, כשהיא בת 50, היא יפה יותר מאשר בצעירותה. ה-ותק שלה מקנה לה גישה למאפרים טובים יותר, מעצבי שיער טובים יותר, צלמים מקצועיים ותאורה ידידותית. בקיצור – אם כבר אין לך נעורים, כדאי שיהיה לך לפחות כסף.

כך או כך, כמעט כל אשה יפה שמזדקנת מדברת על תחושת אובדן – אובדן שמתבטא במושגים של גוף אבל תוקף גם את הנפש. נשים יפות מפתחות יחסים של אהבה-שנאה עם היופי שלהן. מצד אחד הן מודות בנחיצותו, ומצד שני מצרות על בגידתו.

אני מניח, במידה די גדולה של ביטחון, שאף אחד מאתנו לא שמח להזדקן.

על כף המאזניים יש מעט מאוד דברים שנמצאים מול הקמטים ופגמי העור והתדלדלות השריר ורפיסות הקומה. שלא לדבר על האופן שבו גופנו מהתל בנו ומחליט פתאום שעכשיו נשלם על כל השנים בהם נהגנו בו בחוסר אחריות. ועדיין, האופן שבו נשים יפות מדברות על הזדקנות אינו דומה לשום דבר אחר – מדובר ב-כמעט תהליך של אבל מול חורבן קיומי.

זה לא לגמרי מפתיע. החברה שלנו היום מאוד לא טולרנטית להזדקנות . כשהגוף מאבד את תהילתו, הוא מוגלה ומורחק מן העין הציבורית. מוזר, כי כולנו מגיעים לשם, והרבה יותר מהר ממה שנדמה לנו. וגם לא כל כך מוזר, כי אף אחד לא אוהב לפגוש פנים מול פנים את העתיד המצפה לו.

כשמדובר בדוגמניות שהיו נערצות בזכות מה שהיה להן ואבד (לשיטתן לפחות), הזדקנות משמעה זהות שנרמסת. מודל היופי שהן ייצגו הופך למלכודת ברגע שהן לא עומדות בסטנדרטים שהן עצמן הציבו.

אז – אפשר להתגייס קוסמטית לנסיונות שחזור ואפשר להחליט להתקמט בחן (קטונתי מלהמליץ על זה או ההוא…)


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s