עניין של טעם

%d7%98%d7%a2%d7%9d

אומרים שמלחמת העולם הראשונה הוכרעה בגלל החורף הקשה. מלחמת הטעם הישראלי הוכרעה בגלל הקיץ. הפסדנו אגב, בנוק-אאוט. לא באמת מפתיע בהתחשב בסידור הלא-ממש-אידיאלי שלנו מהצד הלא נכון של קו המשווה.

אז תירוצים אקלימיים יש כמו מים באוקיינוס, אבל התוצאות עגומות. אם היינו אנשים רעים (ואנחנו לא) היינו יכולים לצמצם את הגדרת הטעם הישראלי למילים – "רישול" ו"חשיפת יתר". אתם יודעים…כי חם…

מלבד אקלים בעייתי, יש לנו גם אג'נדה. וזו אומרת שמדינה-קטנה-מוקפת-אויבים אינה יכולה להרשות לעצמה לעסוק בענייני לבוש ושאר פרפראות. בקיצור – אופנה זה "לא חשוב" ולכן ראוי להתייחס אליה כאל גנדרנות חסרת תכלית

החיבור התרבותי הטבעי והמתבקש של בגד ולאום, מעולם לא היה מנת חלקנו. ועם כל הכבוד ל"משכית" ול-פיני לייטרסדורף, שמלות מדבר ושטיחים-על-תקן כותנות, מעולם לא עברו אצלנו את משוכת הפרקטיקה.

%d7%98%d7%a2%d7%9d-2-copy

אותה פיני לייטרסדורף הגדירה פעם את משנתה הטקסטילית במילים אלו – "האופנה הישראלית צריכה להיות שילוב של הפשטות הצברית, הססגוניות המזרחית, וטכניקת התפירה המערבית". מניפסט נאה. אבל, מה זה לעזאזל אומר? ואיך זה באמת קשור לאופן שבו אנחנו מתלבשים? (תשובות אפשריות : אין לדעת ו-אין קשר)

הלבוש כסמל סטטוס הוא מושג שהישראלים אימצו רק לאחרונה. רוב שנותינו דבקנו בהשקפה הבן-גוריונית שראתה בהחצנת העושר סממן של טעם רע, שלא לומר – אנטי פטריוטית.

היום אנחנו סוגדים לכסף ולתוצריו כאחרונת הקולונות האמריקאיות, וגם לא מתביישים להתאבזר בכל מה שכסף-יכול-לקנות ", אבל עדיין, משהו מערכי האתוס הלאומי וההסתפקות במועט, דבק בנו.

תחשבו על זה, החשש הכי גדול שלנו הוא להגיע לאירוע ולהרגיש בו "אובר-דרסד". כי "להתלבש יותר מדי" נתפס בעינינו כ-פדיחה ממנה לא נקום.

הצבריות הישראלית מנסה לצמצם פערים מול השכנות מחו"ל, תוך כדי שהיא שועטת רחוק ככל האפשר מהדימוי-פריפריה שלה. להיות "כמו כולם", שזה אומר, בעיקר, להתנפל על כל רשת אופנה גלובאלית שתקעה פה יתד ולבצע בה מעשים מגונים. חיים בתל אביב – חולמים על ניו-יורק-סיטי.

%d7%98%d7%a2%d7%9d-1-copy

בתרגום לישראלית זה אומר שאנחנו בוחרים מתוך ההיצע הרשתי את מה שהכי קצר-חשוף-קטן-בשתי-מידות. ככה אנחנו יוצרים לנו את הטעם המזוהה שלנו – היבריד של בינוניות ההיצע ברשת יחד עם נטייתנו המוכחת להתרשל ו"להתפרך "(תדמיינו שיש כזה פועל בעברית).

טעם ישראלי, באופן מסוים, הוא המקבילה ה"יוצאת-בסדר-עם-כולם" של המושג "פרווה" – לא-חלב, לא-בשר, מין שום-כלום כזה שבא-במקום ועל-יד.

רובנו מתלבשים משתי סיבות עיקריות – "כי צריך" ו-כדי שישימו לב אלינו. מעטים בלבד, באמת נהנים להתלבש. ומה שאתה עושה שלא מתוך שמחת הלב, תמיד נראה טיפה עלוב…


3 מחשבות על “עניין של טעם

  1. יש כאלה שמתלבשים כי צריך, רק משום שהמענה בחנויות לגזרות מסוימות ולמידות מסוימות ממש ממש מצוצמם (ועד שאת מוצאת פריט במידה שלך, הוא עולה במחיר שמאיים לגרום לך לאחר בתשלום שכר הדירה בחודש הבא). ואני בטוחה שתסכים איתי שכל המאמץ הזה קצת הורס את ההנאה בלהתלבש. מה גם שהרגישות המציקה שלך לאסתטיקה לא מאפשרת לך להתפשר – אז זה או הכול (מחיר, מחמיא לגזרה, לא לוחץ בבשר המיותר או גורם לשפשת בירכיים) או כלום. ולצערי, אני בעמדת הכלום (שזה אומר שזה רק טוניקות רחבות וטייטצים). אז תבין… זה לא שאנחנו לא נהנות להתלבש, זה לא שאין לנו חזון אופנתי או טעם. לפעמים, בהתחשב במצב המחורבן (שנעריך מאוד אם החברה לא תשפוט אותנו על ההקלעות אליו), אנחנו לא באמת יכולות להתלבש כפי שהיינו רוצות.

    Liked by 1 person

  2. זה נכון, כמובן. המצאי האופנתי בחנויות הוא די מוגבל וחד-גוני. מה-שיש עלוב, ויש אותו לכולם. אבל אני חושב שסוגית ה"טעם ישראלי" היא נרחבת יותר מההיצע בחנויות וקשורה יותר לאופן שבו אנחנו, כחברה, תופסים ומתייחסים לאופנה ולעיסוק בה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s