אבוי, צילומי העירום שלי מסתובבים ברשת

 

כל פרשיות ה-"אבוי, צילומי העירום שלי מסתובבים ברשת" שהשתלטו על מדורי החדשות שלנו בזמן האחרון, שלחו אותי לסיבוב הקאות מסביב לבלוק.

תחושת הגודש במעלה הגרון, צר לי לומר, מופנת לכולם – המעלים, המשתפים, המשתתפים.

אני מדבר על סרטוני העלאק-אורגיה של גילי מוסינזון שבאופן הו-כה-מפתיע עזבו את חיקה החם של קבוצת הפייסבוק הסודית ויצאו להתעופף אצל כולם בווטס-אפ. התמונות של שרון פרי שנפרצו מהנייד האבוד שלה ומצאו את דרכם לאינסטגרם. וזה עוד בטרם הצלחתי לגרש מראשי את הצילומים של "זותי" שהחליפה את הברנפלקס באבזור סדו-מזו .

%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%a1

(פריס הילטון – המלכה האם של כל הסרטונים הביתיים)

כל אלה יוצרים דיונים פבלוביים משמימים על "האשמת הקורבן", "הזכות לחופש", "מה חטאו הילדים" ושאר תופינים שהרשת החברתית ומטקבקיה מצטיינים בייצורם.

למען הסר ספק –אני מאמין בזכותו של כל אחד להצטלם בעירום, לתעד אורגיות, או להתהדר בתקריב איברי הרבייה שלו. לעומת זאת – לגנוב, לפרוץ, לשתף, להפיץ את התכנים האלה – לא. לא חוקי, לא מוסרי, "ככה לא מתנהגים"

אני חושב גם שאין להאשים את המובכים, מיותר לפקפק במניעי החשיפה שלהם, ומותר להאמין שלא הייתה זו כוונתם להפוך את גופם לתיקיית שיתוף. לא כל תבשיל חייבים לתבל בציניות וחשדנות.

ואחרי שכל זה נאמר אני רוצה לשאול, בכל זאת, שאלה אחת – תגידו, יצאתם מדעתכם??? נולדתם בשבוע שעבר? התחברתם לפייסבוק אתמול? רכשתם היום את האייפון הראשון בחייכם??

מישהו באמת יכול להוציא מהפה שלו "זכות לפרטיות" בלי להיחנק מצחוק?

ולא שלא היו שם רמזים מוקדמים…

%d7%92%d7%99%d7%9c%d7%99

תכניות הריאליטי שמחניפות ליצר המציצנות של כולנו. אנשים-שהם-לא-אנחנו שוטחים ציבורית את ליבם, גופם, הרגלי המין שלהם, הרגלי המין של חיות המחמד שלהם, מה-לא.

קירות הפייסבוק שהפכו את החיים שלנו לגרסה המורחבת של “אני יודע מה עשית בקיץ האחרון" ברוב המקרים זה נגמר אמנם ב"אני והיפות שלי (ערומים כמעט לגמרי) בתאילנד", אבל למי אכפת, קוששנו עוד שני לייקים

ואת מה שנשאר חבוי וסודי אנחנו משתפים בקבוצת הווטסאפ של "אימהות כוסיות" או "בנים מעשנים ובנות מוצצות שכבת ט' שולטטתתת"

הכל פרוץ, הכל אפשרי, דבר לא מוגן. נגזלנו, ולרוב אפילו לא אכפת לנו (עד שהבן שלנו פוגש את הכוס-של-האמא-שלו מצולם)

 

 


2 מחשבות על “אבוי, צילומי העירום שלי מסתובבים ברשת

  1. איך להגיד בעברית ? רובנו יודעים (ומי שלא ידע קודם – יודע כבר) שהחשיפה המילולית או הויזואלית היא אחד הכללים הבלתי כתובים של הרשת. טוב או רע – עניין של השקפת עולם. רוצה לחשוף את הגוף או דעה? למדנו כבר שאפשר והרשתות מאפשרות ואפילו מקדמות את זה. מי ינצל את זה? כל מי שהמוסר לא ממש ביקר אותו. מסכימה עם העובדה שההעדרות המסתורית של המכשיר – לא מכובדת, אבל ממתי כבוד היה שם המשחק ברשת? יודע מי שלא רוצה לקחת סיכון שתמונות או הטקסט יחשפו (במזיד/בכוונה/לא בכוונה/סיכון -או שלא….- שזה יקרה. אני לא צריכה להמליץ לך שלא לקחת סיכון אם את/ה לא רוצה שתמונות שלך יבקרו במקומות שלא רצית. זו לא המצאת הדור. זה לא חדש לאף אחד. מדגישה שוב : חושבת שזו חדירה לפרטיות ,חושבת שזה ראוי, לא חושבת שזה נכון, חושבת שזה רע – אבל חיה כאן ועכשיו ומודעות למגבלות וליתרונות הרשת ומפעילה שיקול דעת מתי ואם לקחת סיכון שהתמונות יגיעו למקומות שלא רציתי.
    שוב, המעשה הוא מחורבן, מי שעשה את זה עשה רע – אבל צריך לזכור שזו רשת פתוחה על כל המשתמע וכל המשתמש בה.

    אהבתי

  2. אפשר, אולי, להפריד בין מי שמעלים את התמונות ש(אולי) הם לא רוצים לאיזה שהיא "קבוצה סודית סגורה" ברשת, לבין אלה ששומרים את העדויות בטלפונים שלהם. אלה האחרונים עדיין נחשבים, בטעות, כפרטיים יותר. אבל בכל מקרה – כן, אני חושב שזה לא יפה להפיץ תמונות עירום לא-שלך, וכן, אני בכל זאת חושב שמותר וכדאי גם לגלות אחריות אישית וקצת פחות נאיביות לגבי מושג "צנעת הפרט" בתרבות העכשווית.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s